אופייני לראות בגיל ההתבגרות הסתגרות ומופנמות שנותנים לא פעם תחושה של חסימה רגשית מצד המתבגר כלפי הסביבה הקרובה, וכאן כדאי לבדוק האם מדובר בתקופה של התבוננות ומעבר בין גיל הילדות לבגרות ועצמאות – תקופה שכאמור עלולה להתפרש בטעות כהסתגרות (או תוקפנות פסיבית) בלתי רצויה, בזמן שהמתבגר עובר תהליך תקין לחלוטין בגיבוש הזהות העצמית, או מדובר במצב שאכן דורש התייחסות ובירור.

ומכאן הצצה לחדר הטיפול

רחלי (בת 15) הופנתה ע”י הסמינר, בשל התנהגות מרדנית לכללי המסגרת, שהתבטא בין היתר במערכת יחסים מורכבת מאוד עם הצוות ועם חברותיה בכתה.

רחלי הייתה בתחילה חשדנית מאוד כלפי (וכאן חשוב להבין שמתבגרים רבים אינם מקבלים ברצון התערבות טיפולית, לפעמים הם בכלל מובאים ע”י ההורים או המסגרת הלימודית, ובמקרים רבים ניתן להבחין בפגישה הראשונה שהפער בין תפיסתם של ההורים לבין תפיסת ילדם גדול כ”כ עד שקשה להגיע להדברות. לכן חשוב מאוד שהמתבגר ידע שהמטפל שומע את כל הגרסאות. רק כאשר  תתחיל הדברות ייפתח בעז”ה מהלך חיובי במשפחה) בהדרגה רחלי נפתחה והתגלתה כנערה רגישה וכשרונית שגם מרבה למתוח ביקורת על עצמה ובאותה מידה על הסביבה בצורה קשה והרסנית. לאחר חודשים ספורים רחלי למדה להכיר את צורת התקשורת שלה כצופה מן הצד, ע”י התאור ההדרגתי גם דרך הבעת הרגשות שלה השתפרה מאוד – דבר שגרם לה להתבטא ביתר פתיחות ושחרור על עצמה ועל ההסתבכות שלה. היכול להביע את רגשותיה על עולמה הפנימי תרם רבות להמשך מיומנות ההפרדה בין האישיות האמתית שלה לבין ההתנהגות שאימצה לעצמה.

כחצי שנה לאחר מכן, מורתה של רחלי ביקשה לדעת מהיכן נפל היהלום ששמו רחלי בכיתת החינוך שלה. היא מעוניינת מאוד לבדוק את מקום המסתור, אולי תמצא שם עוד כמה יהלומים…

ומשפט הסיום של רחלי (באישורה): “משהו הזזת לי פה – כשמצביעה על מקום ליבה – איני יודעת מה בדיוק, אך מה שחשוב שטוב לי כ”כ ב”ה.”

הכותבת: גב’ ס.ה. מטפלת אינטגרטיבית בנוער והדרכות הורים